פוסט פסח - מחלה כרונית והחופש להיות

כשחושבים על חירות ויציאה לחופשי, אני בטוחה שמחלה כרונית ונכות הן לא המילים הראשונות שקופצות לראש. אבל בשבילי זה בדיוק מה שהן מכילות.

יש לי כל כך הרבה יותר חופש בשנים האלה שבהן אני מדברת וכותבת על החיים המוגבלים שלי מאשר בשנים החצי- מתפקדות שלי שבהן הסתרתי חצי ממה שאני. השנים ההן היו אפלות מאוד. הן היו עבדות אומללה לחברה שמכתיבה מה זה אומר להיות מוצלחת ושאת כישלון אם את לא מצליחה לעמוד בסטנדרט התפקודי הראוי. מי ששוכבת במיטה כל היום ולא מצליחה להיות יעילה, לא תהיה ראויה לאהבה, אומרים הקולות הפנימיים. מי שלא מצליחה לעבוד, להיות שם "כמו שצריך" עבור אחרים או שזקוקה לעזרה פיזית יומיומית היא עצלנית ומיותרת. מי שלא מצליחה "להתגבר על זה" היא אדם חלש ומפונק שרק מחפש תשומת לב. היא סוג אדם שהוא קצת פחות. זה מה שהחברה אומרת לנו, החולים. בכל הקולות הישירים והסמויים כמו שהיא יודעת. החיצוניים והפנימיים. היא לופתת אותנו בכזו עוצמה עם זה, כמו עם שליט ומטיל סררה. ואנחנו מורידים את הראש ומצייתים. אז זייפתי את זה, שנים ארוכות ארוכות. עד שלא יכולתי יותר.

לפני שנתיים החלטתי לשחרר את עצמי מזה. מאז בכל פעם שאני מרגישה קצה של בושה במצב שלי - אני קמה מול זה. כותבת על זה. ולא מסכימה לקבל. בושה היא תכונה של עבדים, שסוגרת ומגבילה אותך להתנהגויות מאוד מצומצמות וחשיבה מאוד מצומצמת על מה את יכולה להיות ומה את שווה. והיא הכוח הכי גדול שלמישהו יכול להיות עלייך. כי היא גורמת לך להוריד את הראש ולא להיות מסוגלת לראות עוד אפשרויות לעצמך.

להחליט להיפטר מהבושה, ולאמץ מילים כמו "נכה" "חולה כרונית" ו"בעלת מוגבלות" לזהות שלי זו המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי והחירות הפנימית הכי גדולה שחוויתי בחיים שלי. אחרי 16 שנים של הסתרה ובושה אני חופשייה להיות אני, באור. לא מצומצמת עוד על ידי תפיסה חיצונית צרה ומעוותת של מה המילים האלה אומרות. בשבילי יותר מכל דבר אחר, הן אומרות - גבורה, יצירתיות חסרת גבולות, תפיסת עולם רחבה ויכולת אמפתיה עמוקה. ואינסוף כוח.

עם כתר דשא חגיגי, מאה מטר ליד הבית

וזה פותח מקומות חדשים של גאווה במי שאני בזכות המחלה והמאבק שלי והכרות עם קהילות של אנשים מדהימים ותומכים. וכן, אני גאה בעצמי גם על ימים ארוכים שבהם אני בתאדם לא יעילה ולא מועילה, שלא מצליחה לעשות את הפיזיותרפיה שלה, או לכתוב כמה משפטים. כי רק אם היית אי פעם אדם שלא מסוגל לעשות את מה שהוא רוצה, את יודעת עד כמה יותר כוח דורשת אי העשייה. כמה כוחות מעצמך את צריכה לגייס דווקא כדי להצליח לוותר.

יש כל כך הרבה סוגי עבדויות בחברה הכביכול מכילה ומודרנית שלנו ואני מאחלת לכולנו שנרגיש חופשיים להיות מי ומה שאנחנו בדיוק. בלי להצטרך לתרץ ולהסביר. שלא ניתן לאף גורם חיצוני או פנימי לגרום לנו להתבייש במה שלא בשליטתנו. להיות קטנים. שנצא לחופשי.

חג חירות שמח <3 וספרו - אילו חלקים מעצמכם אתם מסתירים? ולמה?