על חברויות שנכנסות עמוק ללב

חברה ותיקה באה לבקר אותי אתמול. אכלנו ארוחת ערב ביחד ואחר כך ישבנו במרפסת לדבר. לדבר היום זה כשאני אומרת משפט אחד פעם באיזה רבע שעה בלחישה, או בכתיבה או דרך הבנזוג שלי שמתרגם אותי משפת הסימנים לדיבור. אז אני בעיקר מקשיבה. היא טיפוס עם מיליון מחשבות של ונאומים מורכבים ומפורטים. והיא התחילה אחד עליי. מה הייתי, מי אני עכשיו. על הכתיבה. על ליצור משהו מכלום. על להשפיע על העולם. ברבע שעה של מילים היא הצליחה, כמו שיכולה רק מישהי שמכירה אותך המון שנים ובאמת מעריכה את מי שאת בבסיס, לחבר אותי להרגשה שמה שאני עושה הוא חשוב. לסיבות הכי בסיסיות של למה אני כותבת את הבלוג הזה. איך הייתי רוצה שהוא ישפיע.

שלוש שנים אחורה, נאום כזה היה נוגע לי בלב. ואז הייתי ממשיכה ליום שלי ולעומס של היומיום וזה היה מתעמעם ודועך. אבל היומיום שלי עכשיו הוא ישיבה כמעט מדיטטיבית בבית ובגינה. כל יום, כל היום. בלי לעשות. בלי להגיד.

יום אופייני

כמעט ואין גירויים מבחוץ, או אנשים, או דיעות אחרות. אין מקומות להיות בהם. אז כל דבר שקורה ממלא את המרחב באופן מוחלט. ממלא את הלב שלי כולו לשבוע. אני לא חושבת שהכרתי אי פעם הרגשה כזו בחיים שלי. שמילים יכולות למלא לגמרי. לא להשאיר שום ריק, שום ספק. שום חלק בי שנשאר בחוץ ומרגיש מנותק, לא אהוב או בודד.

וזה לא כי היום אני אדם שצריך מעט כדי לשמח אותו, זה ההיפך – זה שהעיניים שלי מספיק פקוחות והלב כולו ריק ופתוח ונטול הסחות ככה שאני יכולה כולי להרגיש את האיכות של הדבר. את כמה הוא הרבה.

יש לי את הזמן והשהות לצלול לכל מילה שנאמרת לי לחלוטין, בלי עכבות. מרגע שהיא קורית, דרך האינטראקציה שלה עם כל המחשבות שלי שבאות לפגוש אותה על הסף, ואז אני צופה במפגש המטורף הזה בין הפנים לחוץ - בכל מה שזה עושה למחשבות שלי איך שזה יוצר חדשות שהן משב רוח אדיר של שמחה ומשמעות.

חברות היא קסם. אין מילה אחרת. איך משפט אחד יכול למלא את הלב שלי עד כדי כך שהוא עולה על גדותיו, ליצור בי גלים אדירים של התרגשות. ואז שקט וחמלה. אני חושבת שככה אנחנו משפיעים אחד על השני תמיד. רק שאין לנו את הפנאי לעצור ולהכיר בזה.

אז הבוקר הזה היית רוצה להגיד- תעצרו ותגידו את הדברים היפים שלכם אחד לשני. גם אם הם יפגשו עיניים שפקוחות רק עד כדי חריץ ולב שמתקשה להיפתח באותו הרגע. איזה חסד מדהים שזה.

ולכם, כל החברים שלי. אתם יודעים מי אתם. אין יקרים מכם בעולם כולו <3

התמונה: מלפני הרבה שנים אחורה. כשיכולתי לעשות הרבה יותר אבל הרגשתי הרבה פחות.