מעשה בכלב

הקטנצ'יק הזה עם הכתמים הגיע אלינו לשער של הבית בשניה שחזרנו מהחופשה הסיוטית שלנו ונתן מבט כזה של "אני לא כל כך יודע מה איתי, תעזרו לי??" ומבלי לחשוב יותר מידי ועם התשישות מהיממה העמוסה שעברה אלינו אמרנו ישר "כן בטח".

מאז הוא נמצא בכל פריים שאני מצלמת. אם בכוונה, ואם כי הוא נדחף ברגע האחרון 😁 הוא מתוק, נמרח נורא ועם אנרגיות שלא קשורות לבית הזה בעליל. (חולה כרונית, בנזוג שעובד ולומד כל הזמן, ושני כלבים בני 9 ו-15) אז לא, לאף אחד אין חשק לרוץ בשכונה בשתיים בצהריים, תודה 🙄 וכן חמוד, גמרת אותי ממש.

הוא גם פחד מהעצם לעיסה שנתתי לו, מה שגרם לי לעשות לו סאשן אילוף של כמה דקות ולהתפעל נורא מכמה מהר הוא לומד, וזה העיר את המאלפת שבי ועשה לי כל כך כל כך להתגעגע לאילוף (שהיה הקריירה האהובה שלי במשך 13 שנה) ולימים שהיו לי אנרגיות לגדל כלבים צעירים וגאונים כמוהו. וכן, קצת כואב הלב. ומייד אחר כך נמס - כשהוא שם את הראש שלו עליי ודוחף את האף הורוד שלו לתוך החולצה. זה מדהים כמה השפעה יש ליצור אחד קטן על המרחב השקט הזה שלנו.

והכי חשוב, הוא מצא בית מהמם ויעבור אליו בקרוב. אז תחזיקו לו אצבעות ממש. ולי, שאשרוד את האנרגיות שלו עוד קצת 😆🤞🏠