מחלות רקע? שיטפלו בעצמם. לא בעיה שלי

אני מאוד משתדלת לא לקרוא דברים מעצבנים, באופן כללי.

בתקופת הקורונה זה די קשה לחמוק מזה. זה פוסט כועס.

שוב ושוב אני שומעת את הטיעון הזה שאנשים עם מחלות רקע אשמים במצבם ולכן זו בעיה שלהם שהם בסיכון.

הם לא שמרו על עצמם מספיק, לא חיים אורח חיים בריא, הם לא מטפלים בעצמם כדי להחלים מהמחלות שלהם. ראיתי קומיקס מזעזע - רואים בו אישה כבת 40-50 עם משקל יתר יושבת על כיסא גלגלים מוקפת בשקיות של מקדונלדס ודורשת מאישה צעירה, בריאה ורזה שעומדת לידה לשים מסכה, זה כאילו אמור להראות את האבסורד - החולה מזניחה את עצמה ולכן נמצאת במצב הזה ודורשת מהעולם להתאמץ עבורה.

הקריקטורה

תנו לי לספר לכם משהו - להיות אדם בריא זו פריבילגיה.

לעבור את התקופה הזו בגיל הנכון ועם מע' החיסון הנכונה - זו פריבילגיה.

באותה הדרך שלהיוולד למעמד גבוה, למין הנכון, למגדר הנכון, בצבע הנכון במדינה מערבית זו פריבילגיה - זה משהו שלא הרווחתם, ולא עשיתם כלום בשבילו. נולדתם עם זה.

וזה בא עם סט זכויות והקלות שאם מעולם לא חייתם בלעדיהן, יהיה קשה לכם מאוד לראות שהן בכלל קיימות ושלאחרים אין אותן.

אנשים בריאים מעולם לא חוו על בשרם את הסטיגמות שאנחנו מתמודדות איתן, את האופן שבו המדינה נוטשת אותנו לידי מערכת רווחה כושלת ומשאירה אותנו להתמודד עם עוני מחפיר. על האופן שבו אנחנו צריכות להילחם לא רק בסימפטומים משתקים שהופכים את התפקוד היומיומי להרפתקת אקסטרים, אלא גם במערכת הרפואית - שמתנערת מאיתנו, במוסדות המדינה - שיעשו הכל כדי למנוע מאיתנו לקבל את הכסף שמגיע לנו על פי חוק

ובאנשים שסביבנו - כדי להוכיח שאנחנו ראויות לתמיכה ולא ממציאות ועצלניות שהביאו את זה על עצמן.

את כל המאבקים האלה אנחנו לא נאבקות ממושבנו העצל מול הטלוויזיה עם שקית תפוצ'יפס וסיגריה כי כאלה אנחנו, אלא בכיתות רגליים חלשות וכושלות בין מוסדות אטומים, מנגבות דמעה ואוספות כוח שלא ידענו שיש לנו בין פגישות רופא הכרחיות, עם כאבי ראש שלא ברא השטן, כאבי מפרקים שלא ידעתם מעולם שקיימים אצלכם בגוף, ותשישות שאפשר רק להשוות אותה למה שמרגישים רגע לפני שמתעלפים, או ליום הכי גרוע של השפעת הכי גרועה שהייתה לכם. אני לא מכירה לוחמות גדולות יותר מאשר הנשים בקהילות של החולות הכרוניות.

וחשוב מהכל - אנשים בריאים מעולם לא חוו על בשרם את האופציה של להיות במאבק בריאותי שבו את נותנת את כולך במשך שנים, עושה הכול כדי להשתפר ומקבלת חזרה מהגוף שלך רק דלתות נטרקות בפנים. שוב ושוב. כאלה שאומרות - את לא אלוהים, לא את הכול אפשר לתקן. לא תזיק לך קצת ענווה.

אנשים בריאים לא יודעים את כל זה, כי הם לא היו בנעליים שלנו.

קל לומר שאפשר פשוט לרפא את המערכת החיסונית, כשמעולם לא חיית בגוף עם מערכת חיסונית באמת חולה. זו אמונה נעימה למשתמש, רק שהיא לא הוגנת כלפינו.

אם אי פעם אמרתם לאדם חולה שהוא באיזשהי צורה הביא את המצב שלו על עצמו, או אפילו חשבתם על זה, נחשו מה - אין לכם את הזכות לומר את זה.

אין לכם שמץ של מושג איך החיים שלנו נראים ומה המאבקים שלנו.

זה קצת כמו להיות גבר לבן ממעמד סוציו אקונומי גבוה ולהניח שתקרות זכוכית, אלימות מינית ואפלייה מגדרית ברפואה, הם פשוט תוצאה של נשים שלא רצו מספיק חזק.

אף אחד מאיתנו לא יכול לשפוט עולמות שהוא מעולם לא חי בהם. אף אחד.

תהיו אדיבים, תהיו הגיוניים. אנשים עם מחלות רקע הם לא אישה עצלנית ואנוכית בגיל העמידה שמזניחה את עצמה ודורשת מכולם מסביב לעבוד קשה בשבילה.

לא בחרנו את זה. זו חרא של פוזיציה להיות בה. וכל מה שאנחנו מבקשים הוא התחשבות במרחב הציבורי - מרחק ומסכות.

שתפו בבקשה, השמיעו את הקול שלנו

הסטיגמה המזעזעת הזו חייבת להשתנות