?כשאת אומרת "בסדר", למה את מתכוונת

כשאתם שואלים מה שלומי ואני אומרת בסדר, יש דברים שלא תעלו על דעתכם שאני לא מספרת. להיות חולה לכמה ימים, זה שונה מאוד מלהיות חולה 17 שנה. ה"בסדר" משתנה.

הבסדר שלי כולל את העובדה שאני מסוחררת כל כך שלצאת החוצה לגינה זה משהו שאני עושה רק פעם ביום. אני מתכננת את הפעם הזו מראש, מחכה לה. את זה שלא ישנתי שלושה לילות רצוף ושאני לא מצליחה לזכור יותר משני משפטים ברצף. את העובדה שהבטן לא מסוגלת לעכל שומדבר פרט למרק צח כבר חודש. רק נלחמת ונלחמת עם הזיהום ולא מצליחה להדוף אותו ואת כל הבכי והדראמה שמלווה לזה. והחפירה האינסופית והחיפוש ואת העוד 3 ביקורי רופאים הדחופים שצריך להכניס איכשהו ללו"ז כשאני יכולה לצאת מהבית רק פעם אחת בשבוע מבלי להתפרק. ואת העובדה שאני מתפרקת.

הבסדר שלי לא מנסה להסתיר משהו, הוא פשוט לוקח כמובן מאליו את כל אלה. כשאת רגילה להיות חולה ונאבקת, שומדבר מזה הוא לא יוצא דופן ולא מרגיש ראוי להתייחסות מיוחדת.

להיפך, אני נוטה לספר דווקא את הדברים הטובים - החצי שעה של טיול שבת על כיסא גלגלים שעשתה שמח, המרדף המטופש אחרי החולד שאוכל את כל ירקות הגינה, המפגש הקצר עם רופאה אכפתית שחימם את הלב. הדברים הטובים הם מגדלור שאת נאחזת בו, כי את מחליטה להאחז בו כשהכל לא בסדר, תמיד.

== ומה איתכם? בריאים\ חולים\ בודדים\ עמוסים\ משועממים וכל מה שבין לבין - מה אתם מספרים ומה אתם לא חושבים אפילו לשתף כששואלים אותכם מה שלומכם?