טיול שבת עם כיסא גלגלים

הנוף מטיול שבת במושב על כיסא גלגלים 🌞 הראשון שלי ever!

אני רוצה להודות במשהו די טיפשי. לקחו לי שבע שנים של מגבלה כדי להבין שאני זקוקה לכיסא ועוד שנה מהרגע שהבנתי ועד שהייתי מסוגלת לשבת על אחד ולהינות ממה שהוא מאפשר לי, מבלי להיות נבוכה למוות, מרגישה מושפלת ורוצה להעלם. מבלי להרגיש כמו "מתחזה", כי למה לעזאזל אני יושבת על כיסא אם אני יכולה לקום ולעמוד?

זה אולי יפתיע חלק מכם, אבל לא צריך להיות משותק כדי להעזר בכיסא גלגלים, המון אנשים נעזרים באחד ממגוון סיבות - בין אם קושי בעמידה שנובע ממחלות לב או לחץ דם, בעיות נוירולוגית, חולשה כללית ובין אם רגליים שעובדות רק חלקית - כמו שלי. אין לי בעיה לעמוד קצת ולהסתובב בבית ובחצר, אבל בגלל הגידים הבנויים עקום וחלש שלי, אם אני צריכה ללכת יותר מ50 מ' - אני אגרום נזק לרגליים והמצב שלי יחמיר. אז שנים שלא הייתי ברחוב. שנים של אי - תנועה, של בני זוג שסוחבים אותי פיזית על הגב, של מאות מקומות שלא יכולתי להסתובב בהם.

אחרי שנה שאני גרה במושב היפה הזה בעמק חפר, אתמול הייתה הפעם הראשונה שעשינו סיבוב וראיתי אותו באמת מקרוב. כל בית שונה מהאחר, כל חצר נותנת עוד רעיונות למה לשתול אצלינו, מלא כלבי מושב חמודים שמתלווים לקצת ואז ממשיכים בדרכם, ואנשים שהולכים בצד הדרך, שמארחים בחצרות, שמסתכלים על המשפחה המצחיקה שלנו - שני כלבים גמדים עם סוודרים, אישה על כיסא גלגלים שעסוקה בלצלם הכל כאילו היא תיירת, וגבר משועשע שדוחף את הכיסא ושמח בחבורה העליזה הזו שמלווה אותו. זה היה אושר גדול. וזה גרם לי להבין שהמשמעות היחידה מאחורי כיסא גלגלים היא שהוא עזר מדהים וגאוני שמאפשר לי להיות חלק מהעולם.

איזו מגבלה שלא תהיה לכם, אני מקווה שלא תהיו מטופשים כמוני, ותמנעו מעצמכם דברים בגלל הבושה להעזר או איך שנדמה לכם שזה יראה לאחרים. החיים קצרים מידי. כל מה שמאפשר יותר חיים ויותר זמן בחוץ שווה את זה <3