!חוזרת לעבוד

הבוקר, בפינת העבודה שלי. מצד ימין פרח מנייר ואצטרובל שהבן זוג שלי נתן לי פעם. מצד שמאל תמונה של הכלב המיתולוגי שלי. תה ג'ינג'ר לימון. מסמך וורד פתוח. והמון המון שמחה בלב.

אני חוזרת לעבוד. לא בלאלף כלבים, או בשום סוג של עבודה שהולכת לעשות לי כסף - הגוף שלי רחוק אלפי קילומטרים משם. אבל החלטתי שמהיום אני עובדת בלכתוב את הספר הראשון שלי. החלטתי, עוד לפני שהוצאתי משהו בכלל, שזה הדבר הבא שאני אהיה - סופרת. זה חייב להיות. בזמן שלי, חודשים, שנים כמה שייקח. בבקרים, כשהמוח שלי צלול והאור רך.

כמו כל דבר שהחלטתי בחיים שלי שדרש ממני אומץ, גם את ההחלטה הזו עשיתי מתוך תהום. בשבועות האחרונים התגעגעתי כל כך למי שהייתי, למי שאני לא יכולה יותר להיות בצורה שנהייתה בלתי נסבלת. ככה שהייתי חייבת לפעול. אז הנה אני, זורקת אחורה את מה שהיה וממציאה את עצמי מחדש. שוב 🙄

הספר הזה יהיה כנראה אסופה של קטעים שכתבתי בשנים האחרונות, המון מחשבות יפות שנהניתי לחשוב וניסיונות לקבל ולהיות נוכחת ברגעים הכי קשים והכי מתוקים ולתמלל את זה החוצה. אבל אני לא באמת יודעת. אני רק יודעת שאני יוצאת למסע, מפה. משולחן העבודה שלי. וזה יהיה הדבר שבשבילו אני אקום בבוקר

מ ע כ ש י ו.

תעזרו לי קצת? ספרו לי מה יעניין אותכם לקרוא בנושאים האלה של התמודדות עם מחלה כרונית. או סתם זרקו איזה עידוד, אם אתם כבר כאן וזה :)

============ בואו להגיב ולעקוב אחרי הבלוג בפייסבוק

בואו להכיר אותי גם באינסטגרם