ומחשבות קיומיות brain fog

לפעמים היד שלי לא עובדת, לפעמים הרגל ולפעמים זה המוח.

לחשוב מחשבה אחת רצופה וברורה נהיה בלתי אפשרי. זה כאילו יושבת אבן ענקית בתוך הראש ונופלת אל תוך המחשבות כל כמה שניות, קוטעת את החוט ואז לנסות למצוא אותו שוב זה כמו למצוא איזה גרגר אחד ביקום אינסופי וריק. והראש כבד כבד, וכל גירוי שלו מכאיב. זה מאבק לקרוא תגובה אחת לפוסט. להחליט מה לאכול, להקשיב למישהו שמנסה לתכנן איתי מה נעשה מתי. בימים כאלה אני לא יכולה להקשיב, לקרוא, או לראות טלוויזיה. הכל מתיש. אבל מה שעושה את זה הכי קשה בשבילי הוא שהמוח לא חזק מספיק לאחוז במסגרת של החיים. בכל הסיפורים שאני מספרת לעצמי על מי אני ואיפה אני ברצף הזמן, ולמה מה שאני עושה יעזור לי להחלים ואיך גם אם לא אני מוציאה את המיטב מהתקופה הזאת, ואני אהיה משהו בעולם. לכולנו יש את הסיפורים שלנו, אנחנו זקוקים להם כדי לנוע קדימה.

בימים האלה אם אני מנסה להסביר לעצמי בכוח כל זה רק נמרח לכתם מטושטש, למילים אין הגיון. אז אני שמה אותם בצד. בהעדר הסיפורים של הראש, אני נופלת למן קיום מוזר נטול מחשבות ארוכות, סיבות או זהות. שבו אין עבר ועתיד, אין הסברים ורציונל. הוא ישיר להחריד ויש בו רק את הנשימה הזו עכשיו. רק קפה. רק תנועה אחת במרחב. לפעמים אני חושבת שזה מה שהחיים הם מתחת להכל, מתחת לכל מה שאנחנו מספרים לעצמנו.

כמה נורא. כמה נהדר.

============= הסימפטום שאני מדברת עליו פה נקרא brain fog, והוא קיים במגוון מחלות. גוגל איט :)

ספרו לי - לאן לוקחים אותכם ימים של מוח שלא עובד? ❤️