האבחנה החדשה שלי

בימים הראשונים ישבנו רחוקות זו מזו. הנוכחות שלך מקפיאה את החלל, כמו רוח רפאים או גופה של חיה שנזרקה לצד הכביש. העור מצטמרר כשאני חולפת לידך ומנסה בכל הכוח שלא להסתכל ונמשכת להגניב מבט. ואת משפיעה על המרחב. האופן שבו את דוחסת אותו סביב הריאות שלי, כך שכל הצלילים נעלמים ואני שומעת לרגעים רק נשימה. הדרך שבא את מקפיאה רק חלקים ממני: קצות האצבעות, הלב. נדמה לי שזמן רב רק עמדתי עמידה קפואה במקום, ללא הקשר ומעשה כמו קשיש דמנטי. ורק דמיינתי, אלף תסריטי חיים שונים בהם את חיה איתנו בבית, לנצח. בכולם חרב עלינו הבית, כולם נגמרים בזה שקורס הגג. ניסיתי לדמיין דברים שהם לא רק נוראיים. אני מודעת לכך שהדברים יכולים להיות גם ניטראליים.

בימים הבאים עברנו לשבת זו מול זו, מביטות ישר בעיניים. קפוצות. כל שריר מתוח כאילו מחכות לשריקת הזינוק. בוחנות זו את זה. ומתחילות לחזור אחורה יחד אל אירועים גופניים בלתי מוסברים בעבר שלנו ומשחזרות: אולי את ההסבר לכל זה. נדמה לי שאולי ראיתי את הפנים שלך ביום ההוא שבו פתאום לא יכולתי לרדת במדרגות, וגם בפעם הראשונה שבה גיליתי בארוחה המשפחתית שלהחזיק כוס מים נהיה כבד מידי. את מוכרת לי משם. ובכל פעם שישבתי בצד של החיים כמו שחקן ספסל, אבלה על חוסר היכולת להשתתף. שם היית. אורבת בצללים מאחור. רק שלא ידעתי לתת לך את השם שלך ולכן היה קשה גם לראות. הרגשתי את הצריבה של המגע שלך בכל הגידים בגוף. אבל לא הבנתי. וכעת אני חושבת שאני מבינה.

אחר כך נשמנו, לראשונה. נזכרתי ששומדבר לא השתנה בעצם במציאות, רק בידיעה. חזר הניטרלי. עשיתי לך מקום מתאים בחדר השינה, ובסלון ומקום נמוך יותר בארון הבגדים, כך שלא נכאיב את המרפקים שלנו. בקרוב נקנה אביזרים שיאפשרו גם את המטבח. נחיה אם כך, יחד.

והנה אחת שעושה לי רק תחושות חמימות וצמריריות בגוף!

==========

אני מבטיחה פוסט שמסביר יותר על האבחנה הנוספת הזאת (תסמונת אלהרס דנלוס או heds), במיוחד עבור החולים שקוראים כאן כי אני חושבת שזה כל כך כל כך חשוב להיות מודעים ל"ענן" מחלות הזה שסביב Cfs ולהשקיע זמן ואנרגיה באבחון נכון. בינתיים רציתי לחלוק את האישי יותר.