בימים הלא טובים

בימים הלא טובים שלי, אין יותר מידי מילים. המוח לא מסוגל לייצר מילים, משפטים, רעיונות. הוא מסתובב סביב תחושות פשוטות, פיזיות. הכל מאט ועוצר.

כשאני בימים הטובים וכותבת את הפוסטים הארוכים והמורכבים שלי, אני בטוחה שקשה לתפוס שרוב הזמן המוח שלי כל כך לא מתפקד, שאני לא מצליחה להבין אפילו סדרות ריאליטי בנטפליקס. אפשר להגיד לי את אותו המשפט שוב ושוב. אני לא מצליחה להבין. אני לא יכולה לעבד. זה מתסכל. אני לא בחורה טיפשה, פשוט אין מספיק אנרגיה למוח והוא נכבה. ככה זה רוב הזמן. הימים הטובים הם הנדירים.

הנוף שלי ליום של קריסה