נכה ומגניבה 2: סטלה יאנג

זו סטלה יאנג, קומיקאית ועיתונאית שעשתה את הרצאת הטד המפורסמת מאוד בשם

"i am not your inspiration"

בפעם הראשונה ששמעתי את השיחה הזו, לא לגמרי הבנתי.

למה שאישה נכה לא תרצה שיחשבו שהיא מעוררת השראה?

זה לא דבר חיובי?

אני חושבת שיש כמה דברים שצריך להבין קודם, כדי להעריך יותר את המקום שממנו זה בא, במיוחד אם אתם לא מתמודדים עם משהו דומה.

בואו ניקח דוגמא של אדם על כיסא גלגלים. אני רוצה לטעון שכשאנחנו נתקלים באדם כזה במרחב הציבורי אנחנו אף פעם לא רואים את הבנאדם. הכיסא עומד שם בדרך.

אנחנו רואים כיסא, שמעיד על נכות שמעוררת אוטומטית מבוכה או סקרנות או רחמים או תחושה שעומדים בפני משהו עצוב ונורא. הדבר הזה, נכות, מעורר תחושות עזות.

ומרגע שנתקלנו באדם הזה, יש את המועקה הזו שיושבת שם ומשם זה יכול ללכת לכמה כיוונים, או שנתייג אותו כאדם מסכן הראוי לרחמים ונרתע מלהביט. כי אלוהים ישמור שלא נחשוב שזה יכול לקרות גם לנו.

או שלהיפך - יהיו לו את אחד המאפיינים שנחשבים ל"מצליחנות" ואז הוא יתויג כמה שנקרא "נכה על" (נשבעת לכם יש מושג כזה :) ) ונופתע מאוד אם הוא גם נשוי, עם ילדים, עם קריירה מצליחה, חובב אופנה או כל דבר אחר שלא נחשב כחלק ממסכנות.

כלומר - מישהו שבניגוד לכל הציפיות, נלחם בנכות הנוראה, התגבר על כל המכשולים והצליח לשחק במגרש של הבריאים. כאילו שהוא לא נכה. ואלה מודלים שאנשים כמובן מאוד נמשכים אליהם ומהללים אותם. הם מאשרים את האשליה הזו שאנחנו כל כך רוצים לאחוז בה, שהכול בשליטה שלנו ועל הכל אפשר להתגבר.

אתם יכולים להמשיך ולשאול את עצמכם מה הבעיה עם זה? מה הבעיה עם להעריך דבר כזה? אין עם זה שום בעיה.

הבעיה היא שכאדם נכה, אנשים אף פעם לא רואים **אותך** כשהם מסתכלים עלייך. אדם, רגיל לגמרי. שהשונות היחידה שלו היא שהוא נמצא בתוך גוף שיש לו יכולת פיזית שונה.

שהחיים שלו מורכבים. שלפעמים הוא אומלל ולפעמים שמח, ולפעמים מצליח ולפעמים נכשל. לפעמים הוא חיובי ולפעמים הוא שלילי והוא לא באמת אף אחד מהתיוגים האלה - והוא גם לא צריך לבחור בין השניים המצומצמים האלה - או אומלל שראוי לרחמים או גיבור סופר על שמצליח עם זרת אחת לשלוט בעולם. והוא לא מעוניין להיות אובייקט - שמסתכלים עליו ורואים רק את החרדות הפנימיות מפני נכות והתדרדרות הגוף. ומתייגים באופן צר כל כך .אלא פשוט כבן אדם, רגיל. מה שאנחנו לא רגילים לראות לא במדיה ולא בעולם.

הדימויים האלה מתחילים להשתנות היום, ככל שיש יותר ייצוג של נכות ומחלות כרוניות, לפחות ברשתות החברתיות. אבל זה מה שהם היו עד היום.

לצערי, ולצערה של סטלה. היא בהחלט הייתה אישה מעוררת השראה.

אבל לא בגלל שהיא יושבת על כיסא או בגלל הגובה שלה או בגלל הקושי הפיזי,

בגלל שהיא הייתה חריפה ומשכילה וקורעת מצחוק ולא מוכנה לקבל שיט ושטויות מאף אחד.

לפחות ככה זה נשמע מהסטנד אפים שלה.

אז הנה כמה קטעים שלה, מומלצים בחום! 1. הרצאת הטד "אני לא ההשראה שלכם" 2. קטע סטנדאפ מעולה מכנס שהיא השתתפה בו. קטע השוס בעיניי - שבו היא מספרת על ילד שנעמד מולה פעם ושאל אותה האם היא דמיונית. קורעת :) 3. קטע הרצאה- סטנד אפ שבו היא מספרת על הקריירה שלה וההתמודדות עם מעסיקים כאישה נכה