קופר הוא כלב עבודה לא רע בכלל, הוא בעל מזל אדיר שיש לו מאלפת משל עצמו בתור בעלים שלימדה אותו המון התנהגויות שהוא עושה בשמחה ובפוקוס אדיר, לא מוריד ממנה את העיניים.
אבל כשהוא הגיע לקורס לשיעור הראשון, הוא היה בכל מקום אחר חוץ מבאימון: עניין אותו לרחרח את הדשא, לחפש כלבים, לנבוח על כלבים כשהוא מצא אותם, לחפש אוכל על הרצפה (למרות שהצענו לו אוכל הרבה יותר שווה מהפאוצ'ים שלנו) ונראה שהכול עניין אותו יותר מהאימון. הוא עשה את ההתנהגויות שביקשנו מידי פעם, אבל בצורה חלקית ועם העיניים לכל מקום אחר. ובמשך כל השיעור שלו, הוא לא היה נוכח. זו סיטואציה שהיא לא רק שכיחה עם כלבים ריאקטיביים, אלא שכשנתקלים בכלב שהוא לא ככה - זה יוצא דופן מאוד. אפשר לחשוב שהבעיה היא נקודתית - השיעור הזה לא הצליח כי לא היה לו חשק, או מצברוח באותו יום, ונו טוב פעם הבאה ואולי נביא צ'ופרים שווים יותר ואולי מיקום קצת שונה. אבל הבעייה פה היא הרבה יותר קשה ורחבה מזה. ואם לא נעצור להבין אותה ורק נדלג מעליה נמצא שהיא חוזרת על עצמה בכל שלב באימון, גורמת לנו להעביר אימונים שלמים שבהם הכלב לא ממש נוכח או מרוכז ומונעת מאיתנו לעשות שינוי של ממש.
היררכיית החיזוקים אנשים רבים מבינים את הסיטואציה כך - לכלב יש כל מיני מוטיבציות שונות וחיזוקים שונים שהוא מעוניין בהם בכל רגע. ובסיטואציה הזו למשל, קופר הגיע למקום חדש ועכשיו הוא נהנה יותר מלרחרח את הדשא, מאשר לקבל צ'ופרים, לכן אין לו עניין באימון. כלומר בהיררכיה של החיזוקים רחרוח דשא הוא מעל צ'ופרים. אם נרצה שהכלב יהיה איתנו נצטרך לשנות את מערך החיזוקים - או שנלך למקום שבו אין דשא, או שנמצא צ'ופר שהכלב אוהב יותר. זו הדרך ההתנהגותית להסתכל על הסיטואציה. במידה רבה התאוריה הזו נכונה, כי זה באמת מה שקורה באותו רגע, אבל זו גם חשיבה שתוקעת אותנו באימון. כי אנחנו נשארים תמיד תלויים בסביבה החיצונית. בזה שיהיה לנו ביד את החיזוק הכי שווה, את הדבר שהכלב הכי רוצה בעולם ואם אין לנו, אז אין דרך להתגבר על גירויים מסוימים. אני רוצה להציע נקודת מבט שונה. אימון הוא תמיד עבודה על ריכוז תשכחו מהצ'ופרים, תשכחו מחיזוקים ומוטיבציות. ותחשבו על אימון כעל תהליך שבו אנחנו מלמדים את הכלב להתרכז. הרוב המוחלט של הכלבים שלנו אוהבים לעשות התנהגויות תמורת חיזוקים. זה משחק כיפי, זה טעים. אין מה לא לאהוב. מה שמפריע בחוץ הוא לא העדר מוטיבציה, אלא חוסר במיומנות "ריכוז", חוסר ביכולת של הכלבים שלנו לשים את כל הגירויים בצד, להתרכז ולמקד את המוח שלהם כשיש הפרעות. מה הבעיה להתרכז?! אוהו כמה שזו בעיה. הנטייה הטבעית של כלבים (וגם שלנו ) היא להיות ערים לעולם כל הזמן. לספוג כל גירוי שנכנס דרך החושים ולהיות מושפע ממנו, לטוב לרע, לאן שהוא לוקח. תמיד כשאני חושבת על איך שכלבים חושבים אני חושבת על הסרטון המצחיק הזה של כלב אפס :)
סליחה על הקללות, אבל זה גדול :) וזה כל כך מזכיר לי איך שכלבים חושבים. וגם אנחנו, האמת. הרגע עבר כלב בסביבה? הכלב שלנו מריח אותו, רואה אותו, הוא מרגיש צורך להסתכל ולדעת שהמרחק בטוח, הוא רוצה לגשת להגיד שלום, הוא מרגיש כל מיני דברים - חיוביים/ שליליים בהתאם להיסטוריה שלו עם כלבים. יש ריח בדשא? הכלב שלנו חוקר אותו, המוח שלו מוצף במידע ומכוון אותו לפעולה הבאה. יש כל כך הרבה תהליכים במוח של הכלב, שהרבה פעמים נשאר רק איזה 10% של ריכוז למה שאנחנו מבקשים ממנו. אימון בחוץ - דורש מיומנות ריכוז גבוהה לנו עצמנו כל כך קשה להתרכז בלמידה לאורך זמן, שזה מדהים בעיני שאנחנו מצפים מכלבים לעשות את זה. באחד השיעורים המעשיים שלימדתי בבית הספר למאלפים מיי דוג, עברנו לעבוד ברחבה ייעודית בחוץ והיה קצת קר וקצת רועש, עכשיו אני לא מדברת על חורף בניו יורק או רעש של אצטדיון. פשוט תנאים שהם קצת יותר מסיחי דעת מאשר הכיתה שהסטודנטים היו רגילים אליה. זו הייתה באופן כללי קבוצה נהדרת של תלמידים, עם מוטיבציה, דינמיקה טובה והרבה עניין. אבל חוסר הקשב, ההפרעות וחוסר הקליטה בשיעור הזה הייתה מטורפת. אנשים התקשו לקלוט דברים שבדרך כלל היו עוברים בקלות. הם נסחפו כל הזמן ללדבר אחד עם השני ולצחוק ובגדול הם פשוט התנהגו כמו קופר - רגע שם ורגע לא. זה היה מדהים לראות. באימון בחוץ עם כלבים, הם נדרשים לעוד הרבה יותר מזה: להקשיב ולנסות להבין שפה מילולית, להסתכל עלינו ולהיות ערים לכל הניואנסים של שפת הגוף שלנו, ללמוד דברים חדשים תוך כדי שהמוח שלהם 90% מעבד את הסביבה וגם להישאר במצב הזה, רצוף, לאורך 30-60 דק' in - out mode כשאנחנו שמים כלב עם מיומנות נמוכה במצב כזה - למוח יש דרך להתמודד עם זה. הוא פשוט עושה in-out כזה, רגע אחד איתנו, רגע אחד לא. רגע בדשא, רגע "מה אמרת - שב?", רגע עם הכלב שעבר רגע "אה אתה עוד פה?" וככל שאנחנו ממשיכים את האימון בצורה הזו ומתעלמים מבעיית הריכוז המוד הזה פשוט נתקע. והאימון נהיה כזה סוג של חוויה בשביל הכלב - משהו שמזמזם ברקע, לא רלוונטי ובטח לא כזה שיש לו את הכוח לעשות שינוי רגשי עוצמתי כלפיי טריגרים. לעבוד על הסביבה vs לעבוד על הכלב אין שום דבר רע בלשחק עם החיזוקים, והסביבה. זה אחד הבסיסים החשובים באילוף כלבים - לדעת איך לסדר את החיזוקים שלנו ושל הסביבה כך שנייצר לעצמנו הצלחות. אם אתם לא מאלפים מקצועיים, או שאתם מאלפים מתחילים - תתחילו משם. מה שאני מציעה לכם, הוא ללכת אחר כך צעד אחד מעבר לזה ולהבין שכל זה לא יעזור לנו, ושתמיד נהיה קצת "עבדים" של הסביבה שאנחנו עובדים בה, אם אנחנו לא שמים את עיקר הדגש על ללמד את הכלב להתרכז.
את הפוסט הבא בבלוג אני אקדיש לאיך מלמדים כלבים להתרכז, ואיך לא להרוס את הריכוז הקיים! נתראה :)