כששניצל הייתה בת 3 היא ננשכה על ידי כלבה גדולה. אני אפילו לא הייתי שם איתה, היא הייתה עם דוג ווקרית וחזרה אליי אחר כך עם חור בצוואר שבמזל לא היה על העורק הראשי ועם מצב רוח מעורער נורא. זו הייתה כנראה התנפלות די מפתיעה - שתיהן היו על רצועה, התרחרחו ואז פתאום.
הימים שאחרי נשיכה רצינית יכולים להיות קריטיים מבחינת הכלב שלכם. לצערי אין לכם שליטה על עד כמה הוא רגיש וכמה קשה הוא ייקח את זה, אבל מה שאתם תעשו בימים שאחרי - איך תגיבו כשתראו כלבים אחרים, באיזו צורה תפגישו אותו עם כלבים ומתי לכל אלו יש השפעה ענקית על איך אירוע הנשיכה ייזכר בסוף ועל האם הכלב שלכם יפתח בעיית התנהגות בעקבות הנשיכה.
במיני הרצאה שבסרטון אני מנחה צעד -צעד איך כדאי להתנהג במקרים כאלה. או שאתם יכולים גם להמשיך לקרוא, אני כותבת את עיקר הדברים פה מתחתיו :)
נשיכה זה אירוע טראומטי? ממש לא בהכרח. יכול להיות מצב שבו כלב יוצא מריב ללא שריטה אבל מפתח פחד לכל החיים מכלבים זרים וישנם מצבים של כלבים שיוצאים עם פגיעות שדורשות תפרים ולא מפתחים פחד כזה בכלל, אלא לוקחים את זה כ"מקרה יוצא דופן" ונשארים חברותיים לכלבים. ונחשו מה - זה לא תלוי בכם בכלל. הנה כמה מהסיבות שיכולות להשפיע על איך הכלב לוקח את זה: 1. גיל הכלב (גורים בשלבים הקריטיים של ההתפתחות יש נטייה חזקה יותר לפיתוח פחדים)
2. כמה ניסיון חיובי היה לו עם כלבים עד עכשיו 2. חומרת הנשיכה 3. עד כמה הנשיכה הייתה מפתיעה
4. רגישות לכאב (שהיא דבר מאוד אישי)
5. רגישות נפשית כללית
איך אני אדע שהכלב שלי לוקח את האירוע קשה? כשהוא רואה כלבים הוא מתנהג בצורה שונה מהרגיל ועושה אחד או יותר מהסימנים הבאים: הוא מתחיל לסמור, הזנב יורד נמוך, הוא נוהם, התגובה נרגשת יותר מהרגיל - נביחות, או קפיצות באוויר. הוא עושה הרבה סימני הרגעה ושפת הגוף שלו לחוצה, הוא מנסה להתחבא מאחוריי. או כל התנהגות אחרת שנותנת לכם הרגשה שהכלב שלכם מגיב שונה. נו, אתם מכירים אותו הכי טוב :)
הימים שאחרי אז מה עושים? בימים שאחרי אני לא ממליצה להפגיש את הכלב עם כלבים זרים בכלל. וזה בגלל שאם הכלב באמת בטראומה זה אומר שכל המערכת שלו מוצפת בסטרס שהולך לצאת מהגוף לאט לאט תוך כמה ימים. בזמן שכל חומרי הסטרס עדיין מצויים בגוף - הכלב שלכם הולך להיות מפוחד יותר מהרגיל, מה שאומר שמפגשי כלבים לא מוצלחים יעוררו בו הרבה יותר פחד/ תוקפנות ואתם עשויים למצוא את עצמכם עם כלב שחווה טראומה שנייה באותו השבוע. לא מומלץ! בלו את הימים שאחרי הנשיכה בלעשות כמה שיותר כיף לכלב שלא קשור לגורם המפחיד. שחקו איתו המון, אמנו אותו במשחקי אילוף כיפיים, במשחקי הרחה. קחו אותו לטיולים ארוכים מהרגיל במקומות פתוחים שבהם יוכל לרוץ ולהשתחרר. כל הפעילויות האלה הן פעילויות מרגיעות שיעזרו לכלב שלכם להתגבר מהר יותר.
חוזרים להיפגש עם כלבים
בשלב הבא נתחיל להחזיר את הכלב לפגוש כלבים. אנחנו צריכים לעשות את זה בהדרגה לפי יכולת הכלב האישי שלנו, ולדאוג שהחוויה כל הזמן תהיה חיובית עבורו. כלומר - קצב ההתקדמות הוא אישי לחלוטין הנה השלבים המומלצים: 1. לפגוש כלבים שהם כבר חברים טובים של הכלב - כאלה שהוא מכיר זמן רב, נוהג לפגוש בקביעות ומרגיש מאוד נוח איתם.
2. כלבים זרים, אבל כאלה שאנחנו בטוחים במאה אחוז שהם נורא נורא נורא טובים עם כלבים אחרים - כלבים מנומסים, רגועים, רצוי אדישים שגם אם הכלב שלנו ירגיש קצת פחד מהם - הם ידעו להתעלם ממנו ולגרום לו לצבור ביטחון. אלה חייבים להיות כלבים שאנחנו מכירים היטב, ומקום המפגש חייב להיות כזה שיהיה בו הרבה מרחב וביטחון עבור הכלב שלכם. רצוי איזור פתוח מאוד שנוכל להיות בו עם רצועות 10 מ' או ללא רצועה כלל. 3. מפגש עם שני כלבים - אחד זר ואחד מוכר 4. מפגש עם כלב זר שהוא קצת יותר אנרגטי - יכול להיות גור קצת שובב, או מגזעים יותר היפריים. בדרך כלל לכלב שמפחד קשה יותר עם כאלה.
הפחד מדבק!
תוך כדי תהליך ההחזרה למוטב סביר להניח שגם אנחנו מפחדים קצת כשאנחנו הולכים עם הכלב ברחוב ורואים כלבים זרים על רצועה. בנושא הזה אני ממליצה מאוד להיפגש עם מאלף, על מנת ללמוד טכניקות רצועה שיאפשרו לכם לא להעביר את הפחד, דרך הרצועה אל הכלב שלכם. דוגמא טובה יש בסרטון הזה
ומה עם שניצל?
שניצל לקחה את הנשיכה שלה די קשה, אבל עשינו את שלבי העזרה הראשונה וצימצמנו את הפגיעה מאוד. היא נשארה לא אוהבת לפגוש כלבים זרים, אבל היא לא מראה תוקפנות או פחד וכשמאפשרים לה את הזמן שלה היא בהחלט יכולה להפוך להיות חברה של כלבים.
בתמונה: שניצל עם בוני - אח חדש שקיבלה בגיל 6
שימו לב!
העצות הניתנות פה אינן תחליף לייעוץ פרטי של מאלפ/ת שרואה את הכלב האישי שלכם. במקרה שהכלב שלכם ננשך, אני ממליצה בחום לפנות לייעוץ בבית.