איך מאלפים כלבים שלא אוכלים?

בתור מאלפי force free אוכל הוא אחד הכלים העיקריים שאנחנו סומכים עליהם, תנו לנו את הכלב הכי חרד בעולם שמפחד מהכול או הכי ריאקטיבי שנובח על כל דבר שהוא רואה ברחוב- אם יש לו מוטיבציה טובה לאוכל, אנחנו כבר די בקלות נוכל ללמד אותו התנהגויות רצויות ולשנות את איך שהוא מרגיש כלפיי העולם באמצעות המון חוויות טעימות ומתוזמנות היטב. אבל מה קורה כשדווקא הכלבים הכי קשים, פשוט מסרבים לאכול?

יש כמה סיבות למה כלבים מאבדים עניין באוכל - חוסר תיאבון שנובע מבעיות בריאותיות, צ'ופרים לא מספיק שווים, מוטיבציה מועדפת אחרת - כמו משחק, או רצון להתרחק/ להגיע למקום מסוים, אבל העיקרית והחשובה מכולם- סטרס וחרדה

זהו, הלך לי התיאבון אני מתכוונת להתמקד ספציפית בנושא הסטרס, כי כשמדובר בכלבים ריאקטיביים, תוקפניים וחרדתיים זו אחת הסיבות העיקריות למוטיבציה ירודה.

כלבים, כמונו, מאבדים את התיאבון כשהם בחרדה. כשהכלב הריאקטיבי לכלבים רואה כלב אחר ורמות הלחץ ממריאות, התיאבון פשוט הולך והאוכל כבר לא רלוונטי. וגם אם הם עושים טובה ומכניסים משהו לפה - זה לא כלי יעיל עם הכוח לשנות את ההתנהגות והרגש באותו הרגע. פה בסרטון הזה מלפני 5 שנים תוכלו לראות את קלי, כלבה חרדתית מאוד שחיה בבית המחסה צער בעלי חיים רמת גן מגיל שלושה שבועות. היא הייתה חרדה מאוד מאנשים, רעשים ומקומות חדשים וכשהיו מגיעים להוציא אותה לטיול היא הייתה נכנסת עמוק באחורי התא ומנסה להימנע. פה בסרטון רואים אותה בתחילת הדרך מסרבת לאוכל שמציעים לה (שימורים ונקניקיות) כשהיא בלחץ:

אז ברור לנו שאם הכלב לא אוכל מרוב לחץ, אנחנו צריכים להוריד את הלחץ כדי שנוכל להתחיל לעבוד. אבל איך אנחנו יכולים להוריד את הלחץ מבלי להשתמש באוכל? הכשרת אזורי עבודה מה שעשינו עם קלי היה מאוד פשוט - בכל פעם שבאנו לקחת אותה להתאמן, היינו הולכים בדיוק לאותו המקום בחרנו מקומות שקטים יחסית ורחוקים מהרחוב (כמו חניות של בניינים) במקום העבודה היינו מחכים שהיא תראה איזשהו סימן קטנטן של רגיעה יחסית כמו מבט לכיוון שלנו, הליכה איתנו, סימני הרגעה או ישיבה במקום, מחזקים אותו בכמות גדולה של אוכל רטוב ופשוט חוזרים ישר בחזרה לבית המחסה. הרעיון היה - לייצר חוויה חיובית קטנטנה אחת בתוך כל החרדה הגדולה שלה ולפרוש בשיא, כשמשאירים טעם של עוד. בהתחלה היא הייתה לוקחת את האוכל בחוסר עניין וכל דבר קטן היה גורם לה לאבד את התיאבון ולהפסיק להשתתף, אבל לאט לאט היא התחילה להראות יותר רצון להשתתף, לשחק ולאכול ואנחנו התחלנו להגדיל את משך האימון. כאן אפשר לראות אותה כמה שבועות לאחר הסרטון הראשון - עם קצת פחות לחץ וקצת יותר תיאבון:

מעבר להתנהגויות וחיזוקים אבל כבר אמרנו שהאוכל לא כל כך עובד על כלבים בלחץ, ובסך הכל חיזקנו התנהגות אחת בחיזוק עם ערך נמוך (עבורה) אז איך השינוי קרה? יש שני עקרונות מנחים שגורמים להפחתת לחץ ובשבילם אני לא צריכה להשתמש באוכל בכלל!

1. לדעת לצפות מראש מה הולך לקרות או predictability מחקרים על לחץ והפחתה שלו (על מיני חיות שונים) מראים לנו שככל שהחיה יודעת לצפות מה הולך לקרות, כך היא חווה את אותו הטריגר ברמת לחץ פחותה. זה הגיוני מאוד כשחושבים על זה. אם אני הייתי נכנסת לחדר מלא נחשים, הייתי רוצה לדעת בדיוק כמה זמן אני מתוכננת להיות שם, מה סוג הנחשים והאם הוא ארסי, באיזו מהירות הם יכולים לנוע והאם הם יכולים להגיע עד אליי. כל המידע הזה, הצפי מראש של מה הולך לקרות עוזר לנו להרגיע את ההיסטריה אצל קלי פעל אותו המנגנון - היא ידעה שנגיע למקום המפחיד (בחוץ), זה תמיד יהיה אותו המקום ותמיד נלך אחרי מעט זמן ונחזור בחזרה. 2. יכולת שליטה במצב או controllability דבר נוסף שידוע לנו על לחץ הוא שככל שיש לבעל החיים יותר תחושה של שליטה עליו, כך הוא פוחת ויש לו פחות תופעות לוואי. כך לדוגמא אני בחדר הנחשים - אם אני יודעת שאני יכולה בכל רגע נתון להרים את היד ולבקש לצאת, אני גם ארגיש יותר רגועה וגם יש סיכוי טוב יותר שאני אוכל להתמודד עם השהייה לאורך זמן רב יותר. ומה קרה עם קלי? היא למדה שכשהיא יוצרת קשר עין, נרגעת מעט או יושבת - היא יכולה לחזור בחזרה למקום הבטוח שלה (בית המחסה) בשבילה ההתנהגויות האלה היו כמו להרים את היד ולבקש לצאת אבל מה שבאמת מעניין הוא שכשקלי קיבלה יותר שליטה וידעה מה הולך לקרות (כלומר הלחץ ירד), היא הפסיקה לרצות לחזור לבית המחסה

ואפילו להיפך. לאחר כשלושה שבועות של אימון כזה בפעם הראשונה קלי התחילה למשוך בהתלהבות לכיוון אזור העבודה ולאחר כחודשיים כבר התחלנו להכליל את מה שעשינו על עוד איזור עבודה נוסף. הנה כאן, קלי מראה בפעם הראשונה התלהבות לצאת מהתא שלה לטיול. זה היה אחד הרגעים המרגשים בכל התהליך שלה:

רגע לפני שהיא אומצה, קלי כבר הייתה מוכנה ורצתה לעבוד בשלושה מקומות שונים, וגם עם אנשים זרים שהיא פוגשת בפעם הראשונה. זו הייתה רק התחלה, אבל זה היה צעד ענקי לכלבה שאי אפשר היה לעבוד איתה בכלל.

הסרטון הזה צולם כשלושה שבועות לאחר האימוץ, פה אפשר לראות התחלה של הכשרת אזור בסביבת הבית החדש: (השתמשנו באותו התרגיל ואותו המבנה הבסיסי של האימון המוכר)

אתם עובדים עם כלבים ריאקטיביים וחרדתיים? חשוב לזכור!

• עשו את האימון שלכם קבוע וצפוי

• תנו לכלב כמה שיותר יכולת שליטה באימון

• חפשו את נקודת ההתחלה הקטנטנה הראשונה - זה כל מה שצריך בשביל להתחיל להכשיר איזור

• אל תתייאשו! גם לכלב הכי חרד, הכי ריאקטיבי והכי קשה אפשר לעזור. צעד אחרי צעד, בסבלנות.

#עבודתבסיס #מוטיבציהבאילוף #ריאקטיביות #כלבמפחד #חרדהבכלבים #הכשרתאזוריעבודה #ריאקטיביותכלבים #כלבריאקטיבי